איך ערב אחד של משחקי קופסה שינה לי את השבוע

אף פעם לא הבנתי איך אנשים סתם מגיעים לאירועים לבד. תמיד חשבתי שצריך לבוא עם מישהו, אחרת פשוט תעמוד בפינה עם כוס מים.

ואז מצאתי את המפגש השבועי של משחקי הקופסה באוניברסיטת תל אביב. יום שני בשש. אמרתי לעצמי: אני מגיע לחצי שעה, ואם זה מוזר — הולך הביתה.

נשארתי חמש שעות. שיחקנו קטאן, שיחקנו קודינימז, צחקנו על מהלכים גרועים, קללנו את מי שגנב לנו את הכביש הכי ארוך. אף אחד לא שאל אותי מה אני עושה בחיים ואף אחד לא ניסה למכור לי כלום.

השבוע חזרתי. וגם השבוע אחריו. יש משהו בקסם של לוח משחק — הוא נותן לך תירוץ להיות ליד אנשים בלי לחץ לנהל שיחת חולין. הכללים כבר קיימים, אתה רק צריך להיכנס.

אם אתם מתלבטים אם ללכת — לכו. הכי גרוע? תפסידו במונופול.