הביקור הראשון שלי בקידוש של בן יהודה 126

כשהגעתי לבן יהודה 126 בפעם הראשונה, הגעתי מוכן לתפילה — למרות שאני חילוני גמור. פשוט חשוב לי לכבד את המקום ואת האנשים.

הגעתי בסביבות 11:00 ושאלתי את הרב כמה זמן עוד תימשך התפילה. הוא ענה לי: 'עוד חמש דקות'. רק אז הבנתי שהגעתי ממש לקראת הסוף (חחח).

אחרי התפילה עברנו לקידוש — שזה בעצם ארוחת שבת עשירה: צ'ולנט, תפוחי אדמה, קוגל אטריות, ושלל מאכלים אשכנזיים. אם יודעים מתי ואיפה להסתכל, אפילו להשיג שניצל.

אבל בואו נודה באמת — האוכל היה הכי פחות מעניין שם. מה שבאמת ריתק אותי זה ההון האנושי. היו שם בערך 70 איש, ואמרו לי שזה עוד נחשב 'less crowded'.

מדובר בעיקר בציבור של רווקים ורווקות, כולם שומרי שבת אך לא שומרי נגיעה, שמגיעים כדי לחפש בדיוק את השיחה האנושית הזו עם אנשים חדשים. קל מאוד להיטמע בשיחה — וברגע שאתה מכיר אדם אחד, הוא כבר רץ להכיר לך עוד אנשים.

חמודים מאוד, כל הקבוצה.

מואיז (משה) הוא זה שמנצח על הקהילה הזו, ה-North Central Synagogue, והוא עושה עבודה מדהימה בקירוב לבבות ובתיקון עולם.

יצא לי להכיר שם כחמישה אנשים ממש נחמדים. הטיפ שלי: אל תסתכלו על הקהל כמכלול — זה יותר מדי, וזה מרגיש כמו להביט לתוך תהום. במקום זה, תתמקדו בקבוצה קטנה שכבר משוחחת, ופשוט תצטרפו. גם אם לא דיברתם בהתחלה — הם יבחינו בכם ויכניסו אתכם לשיחה בעצמם :)

אני ממליץ בחום להכיר: לאה הצרפתייה, תמר הצרפתייה, אליסיה הבריטית, ודוני ממרילנד. ארבע בחורות מקסימות, שכיף לדבר איתן.

המקום עצמו חמוד מאוד, אמנם לא אינטימי, אבל אפשר פשוט להגיע ב-11:30 ולהצטרף לקידוש למעלה.

ממליץ בחום — שווה להגיע.